המסלול הכללי
433 ק"מ
79 שעות
27 שעות
6 שעות30 דקות
אפליקציה לנייד
“האנדרטה למדינת ליטא החופשית” זה רק אחד מתוך הרבה תיאורים ציוריים בהם משתמשים כשמדברים על בזיליקת התקומה של ישו בקאונס. את אבן הפינה לבזיליקה הביאו מהר הזיתים בירושליים, האבן הובאה וקודשה ב1934, אך הבזיליקה עצמה קודשה רק כעבור עוד 70 שנה.
ב1928 פורסמה תחרות לתכנון אדריכלי מבנה הכנסייה במקום מגרש השוק של ז’לקלניס. במכרז השתתפו 15 פרויקטים. את שני הפרויקטים שזכו במקומות הראשונים לא ניתן היה לבצע, ולכן נכנס לתמונה האדריכל קרוליס ריסונס. אחד הרעיונות שלו היה לבנות מגדל בן 86 מטר שיהיה לדגש של המקום הקדוש ובו ספירלה של מדרגות פתוחה. רעיון זה עורר ויכוחים רבים בציבור, כי הכסף לבנית הפרויקט נאסף מהעם. בסוף החלה הבניה לפי הפרויקט הרביעי שהיה רציונלי והתבסס על צורות ברורות שתוכנן על ידי אותו קרוליס ריסונס, אדריכל ממוצא לטבי , פרוטסטנטי שהפך לקתולי בעקבות הפרויקט.
בנייתו של סמל ליטא העצמאית, החזקה והמאוחדת הופסקה על ידי המלחמה והכיבוש הסובייטי. לאחר המלחמה הוקם במבנה מפעל לייצור רדיו שפעל 50 שנה. עם החזרת העצמאות המשיכה הבניה עד לסיומה, וכך מומשה המטרה ההתחלתית. המיסה הראשונה התקיימה המקום ב1997 והבזיליקה קודשה חגיגית ב2004.
כיום הכנסייה היא אחת מהפופולריות ביותר בקאונס. התקשורת הזרה מקדישה למקום הרבה תשומת לב, ובעקבות כך מגיעים לכאן הרבה תיירים. הכנסייה מפורסמת בטרסה על הגג ממנה נפתחת פנורמה עוצרת נשימה של קאונס. לפי החלטת הקומיסיה האירופית מ2015 הוכנסו ארבעים וארבע מבנים מודרניים מתקופת בין המלחמות בקאונס לרשימת אתרי מורשת הסטורים, ביניהם גם המבנה המונומנטלי הזה.
ועוד עובדה אחת מעניינת: ב1923 במרחק של 400 מטר ממקום הבזיליקה לעתיד, ברחוב אוקשטייצ’יי נבנתה כנסיה בשם “הכנסיה הקטנה של תחיית ישו” , ב1933 לפי פרוייקט של האדריכל קרוליס ריסונס, כנסיית העץ הזו חודשה ונבנתה מלבנים. כאן היה צריך להיות מקום קדוש זמני, שהפך למאוד משמעותי בשנות הכבוש הסובייטי. המיסה הקדושה מתקיימת כאן בכל יום עד היום הזה. בכנסיה הוצב לוח זיכרון לנשיא ולדס אדמקוס ששירת בכנסיה בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי על שם יונס יבלונסקיס.
“האנדרטה למדינת ליטא החופשית” זה רק אחד מתוך הרבה תיאורים ציוריים בהם משתמשים כשמדברים על בזיליקת התקומה של ישו בקאונס. את אבן הפינה לבזיליקה הביאו מהר הזיתים בירושליים, האבן הובאה וקודשה ב1934, אך הבזיליקה עצמה קודשה רק כעבור עוד 70 שנה.
ב1928 פורסמה תחרות לתכנון אדריכלי מבנה הכנסייה במקום מגרש השוק של ז’לקלניס. במכרז השתתפו 15 פרויקטים. את שני הפרויקטים שזכו במקומות הראשונים לא ניתן היה לבצע, ולכן נכנס לתמונה האדריכל קרוליס ריסונס. אחד הרעיונות שלו היה לבנות מגדל בן 86 מטר שיהיה לדגש של המקום הקדוש ובו ספירלה של מדרגות פתוחה. רעיון זה עורר ויכוחים רבים בציבור, כי הכסף לבנית הפרויקט נאסף מהעם. בסוף החלה הבניה לפי הפרויקט הרביעי שהיה רציונלי והתבסס על צורות ברורות שתוכנן על ידי אותו קרוליס ריסונס, אדריכל ממוצא לטבי , פרוטסטנטי שהפך לקתולי בעקבות הפרויקט.
בנייתו של סמל ליטא העצמאית, החזקה והמאוחדת הופסקה על ידי המלחמה והכיבוש הסובייטי. לאחר המלחמה הוקם במבנה מפעל לייצור רדיו שפעל 50 שנה. עם החזרת העצמאות המשיכה הבניה עד לסיומה, וכך מומשה המטרה ההתחלתית. המיסה הראשונה התקיימה המקום ב1997 והבזיליקה קודשה חגיגית ב2004.
כיום הכנסייה היא אחת מהפופולריות ביותר בקאונס. התקשורת הזרה מקדישה למקום הרבה תשומת לב, ובעקבות כך מגיעים לכאן הרבה תיירים. הכנסייה מפורסמת בטרסה על הגג ממנה נפתחת פנורמה עוצרת נשימה של קאונס. לפי החלטת הקומיסיה האירופית מ2015 הוכנסו ארבעים וארבע מבנים מודרניים מתקופת בין המלחמות בקאונס לרשימת אתרי מורשת הסטורים, ביניהם גם המבנה המונומנטלי הזה.
ועוד עובדה אחת מעניינת: ב1923 במרחק של 400 מטר ממקום הבזיליקה לעתיד, ברחוב אוקשטייצ’יי נבנתה כנסיה בשם “הכנסיה הקטנה של תחיית ישו” , ב1933 לפי פרוייקט של האדריכל קרוליס ריסונס, כנסיית העץ הזו חודשה ונבנתה מלבנים. כאן היה צריך להיות מקום קדוש זמני, שהפך למאוד משמעותי בשנות הכבוש הסובייטי. המיסה הקדושה מתקיימת כאן בכל יום עד היום הזה. בכנסיה הוצב לוח זיכרון לנשיא ולדס אדמקוס ששירת בכנסיה בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי על שם יונס יבלונסקיס.
