חזור

בית-מוזיאון של אנטנס מונצ׳יס

7°C
רחוב דאוקנטו 16/קסטוצ׳יו 17, פלנגה
לשמוע
מסלולים

מקובל שמוזיאונים מוקמים בבתים או דירות בהם התגוררו אישים חשובים. בית המוזיאון של אנטנס מונצ׳יס יוצא מהכלל. בזמן מלחמת העולם השניה הפסל שגדל באזור קרטינגה (כפר מונצ׳יי) עזב למערב , ולא התגורר מעולם בפלנגה. המוזיאון על שמו הוקם כי האמן ציווה למדינת ליטא חלק ניכר של יצירתו.

המבנה הפך למוזיאון ב1999 לאחר חידוש שתוכנן ע"י האדריכל פטרס לאפה. בתקופת הכיבוש הסובייטי פעל במקום חדר אוכל ומועדון השייכים לסנטורית "בנגה". לאחר מכן פעלה במקום ספריה של אחוד הסנטוריות ובתי נופש בשם "יורטה". אבל הסטורית המקום עתיקה הרבה יותר. את מבנה העץ בעל החזית הא-סימטרית המזכיר כנסיה בנה בתחילת המאה ה20 בעיירת הנופש ולדס נביצקס, בנו של הממונה על הקרקעות של הגרף טישקביץ׳. תוספת בניה מעץ התווספה לאחר המלחמה ותוספת מלבנים-מאוחר יותר. מהמבנה בולטת תוספת בניה (ארקר) בעלת פינות רבות.

לאחר החזרת העצמאות של המדינה נמצאו היורשים של המבנה. המבנה הוכנס לרשימת המבנים שהמדינה תקנה מהיורשים, כי בשיתוף עם משרד התרבות הליטאי כבר היתה החלטה למקם דוקא כאן את המוזיאון ע"ש
א. מונצ׳יס (1921- 1993) שבו יוצג עזבון יצירתו שערכו בימים ההם היה 2 מליון ליטס. למוזיאון המתוכנן תרמו גם ליטאים רבים המתגוררים מחוץ לליטא. האלמנטים מיצירות הפסל שימשו לחידוש חזיתות הבנין. הם החליפו את האלמנטים העממיים שעטרו את המבנה מלפנים. מעקה המדרגות הוא העתק של פסל של משרוקית שיצר הפסל שנפטר ב1993 בפריס, ובמקום פסל הסוס שהיה בחזית הוקמו אלמנטים מיצירת הפסל "איורים לאגדות של אוסקר מילוש". האדריכל פטרס לאפה (1924-2012) בחר לחזית צבע כחול חזק. "לדעתי עץ צריך לצבוע בצבע חזק. למה לעשות אותו דומה לטיח?, תושבי האזור היו צובעים את הבתים בצבע שהכינו בעצמם, רק צבע כזה עמד בתנאי מזג האויר של חוף הים. לכן הצבעים האפינייים של אזור החוף הם בז', כחול חזק, לבן וחום כהה. דייגים היו לעיתים מצפים את בתיהם בזפת." כך אמר האדריכל לכתבים. מעניין שאחיו של האדריכל פרנס לאפה (1921-2010) שהתאים את מבנה הנופש לצרכים עכשוויים גר פעם באמריקה והכיר שם את א.מונצ׳יס. מעצב התצוגה הקבועה של המוזיאון הוא האדריכל ולדס אוזרינסקס (1961-2014).

בית-מוזיאון של אנטנס מונצ׳יס

רחוב דאוקנטו 16/קסטוצ׳יו 17, פלנגה

מקובל שמוזיאונים מוקמים בבתים או דירות בהם התגוררו אישים חשובים. בית המוזיאון של אנטנס מונצ׳יס יוצא מהכלל. בזמן מלחמת העולם השניה הפסל שגדל באזור קרטינגה (כפר מונצ׳יי) עזב למערב , ולא התגורר מעולם בפלנגה. המוזיאון על שמו הוקם כי האמן ציווה למדינת ליטא חלק ניכר של יצירתו.

המבנה הפך למוזיאון ב1999 לאחר חידוש שתוכנן ע"י האדריכל פטרס לאפה. בתקופת הכיבוש הסובייטי פעל במקום חדר אוכל ומועדון השייכים לסנטורית "בנגה". לאחר מכן פעלה במקום ספריה של אחוד הסנטוריות ובתי נופש בשם "יורטה". אבל הסטורית המקום עתיקה הרבה יותר. את מבנה העץ בעל החזית הא-סימטרית המזכיר כנסיה בנה בתחילת המאה ה20 בעיירת הנופש ולדס נביצקס, בנו של הממונה על הקרקעות של הגרף טישקביץ׳. תוספת בניה מעץ התווספה לאחר המלחמה ותוספת מלבנים-מאוחר יותר. מהמבנה בולטת תוספת בניה (ארקר) בעלת פינות רבות.

לאחר החזרת העצמאות של המדינה נמצאו היורשים של המבנה. המבנה הוכנס לרשימת המבנים שהמדינה תקנה מהיורשים, כי בשיתוף עם משרד התרבות הליטאי כבר היתה החלטה למקם דוקא כאן את המוזיאון ע"ש
א. מונצ׳יס (1921- 1993) שבו יוצג עזבון יצירתו שערכו בימים ההם היה 2 מליון ליטס. למוזיאון המתוכנן תרמו גם ליטאים רבים המתגוררים מחוץ לליטא. האלמנטים מיצירות הפסל שימשו לחידוש חזיתות הבנין. הם החליפו את האלמנטים העממיים שעטרו את המבנה מלפנים. מעקה המדרגות הוא העתק של פסל של משרוקית שיצר הפסל שנפטר ב1993 בפריס, ובמקום פסל הסוס שהיה בחזית הוקמו אלמנטים מיצירת הפסל "איורים לאגדות של אוסקר מילוש". האדריכל פטרס לאפה (1924-2012) בחר לחזית צבע כחול חזק. "לדעתי עץ צריך לצבוע בצבע חזק. למה לעשות אותו דומה לטיח?, תושבי האזור היו צובעים את הבתים בצבע שהכינו בעצמם, רק צבע כזה עמד בתנאי מזג האויר של חוף הים. לכן הצבעים האפינייים של אזור החוף הם בז', כחול חזק, לבן וחום כהה. דייגים היו לעיתים מצפים את בתיהם בזפת." כך אמר האדריכל לכתבים. מעניין שאחיו של האדריכל פרנס לאפה (1921-2010) שהתאים את מבנה הנופש לצרכים עכשוויים גר פעם באמריקה והכיר שם את א.מונצ׳יס. מעצב התצוגה הקבועה של המוזיאון הוא האדריכל ולדס אוזרינסקס (1961-2014).

התגובה שלך

Siųsti
התגובה נשלחה בהצלחה!