פלנגה
3.5 ק"מ
30 דקות
18 דקות
12 דקות
אפליקציה לנייד
פלנגה, שהיא אחד הישובים העתיקים בליטא הוזכרה במקורות כבר ב1161. במאה ה15 עד ה17 היא היתה הנמל העיקרי של ליטא. מ1819 ועד למלחמת העולם הראשונה השתייכה פלנגה, יחד עם יישובים רבים בסביבתה למחוז קורשס ועד 1921 ללטביה. תאוצת הפיכת עיר הנמל לעיר נופש גברה ב1824 כשפלנגה נרכשה על ידי מפקד גדוד של הצבא הצארי, הגרף מיקולס טישקביצ’יוס. רחוב ויטאוטו ורחוב ס. דריוס וס. גירנס הפכו להיות רחובות מרכזיים של העיר החדשה ורחוב י. בסנביצ’יוס הפך לשדירתה הראשית של העיר. האדריכלות החדשה של עיר הנופש (התואר הזה ניתן לה בצורה רשמית ב1909), לרוב אדריכלות עץ, השתלבה יפה בנוף המיוער והציורי של חוף הים, אותה נטיה המשיכה גם בתקופת בין המלחמות.
רק ב1921, לאחר חילוקי דעות קשים עם לטביה, שנפתרו ברמה בינלאומית, פלנגה והעיר הסמוכה שוונטוי הוחזרו לליטא, ועד 1935 חוף הים היה שייך לבעלות פרטית של הגרף פליקס טישקביץ’ – האם אתם מדמיינים כמה היו מעוניינים להגיע לכאן כשחוף הים נמסר לידי המדינה?
כדי להסדיר לנופשים גישה נוחה לעיר הוחלט שיש להקים תחנת אוטובוס מקומית. ב1937 נקנה מגרש המוקף ברחובות קרטינגוס, ויטאוטו והכיכר הישנה של השוק. איש לא הרגיש סנטימנטים למבנים הישנים שעמדו פה – הפרויקט החדש שימש תמריץ למודרניזציה של העיר. מתכנן פרויקט התחנה היה ואדים לבוב, אדריכל שנולד בקיברטיי ולמד ארכיטקטורה בברלין. ראש העיר של פלנגה יונס שלופס שכנע אותו לעבור לפלנגה משאוליי, והבטיח לו בנוסף עבודה בשוונטוי. האדריכל הראשון של פלנגה עבד קשה מספר שנים ללא הפסקה. פרי עבודתו הוא מבנים רבים שנשמרו עד ימינו: בית הקולנוע “רמיבה”, הוילה “שילליס”, בתי מגורים, מבנה אקוסטי פתוח לקונצרטים בקיץ, פיקוח על הבניה של נמל שוונטוי ו…. תחנת האוטובוס מלבנים הראשונה בליטא עם מלון ובית קפה.
ב1939 תחנת האוטובוס המודרנית נפתחה, ואפשרה תנועה מאסיבית של נופשים. היא עזרה לעיר להתאושש לאחר השריפה הגדולה של 1938. עם הגידול במספר האוטובוסים נסללו גם כבישים המובילים לעיר הנופש.
ב2014 בשולי העיר על כביש קלייפדה נפתחה תחנת אוטובוסים חדשה. במבנה תחנת האוטובוסים הישנה פועל כיום מרכז מידע לתיירים. ב2010 המבנה נירשם ברישום המבנים בעלי ערך תרבותי גבוה בליטא. הטריטוריה של תחנת האוטובוסים הישנה הנמצאת במקום מרכזי של העיר, מתוכננת לעבור פיתוח ושחזור ולהפוך למרכז משיכה חדש.
פלנגה, שהיא אחד הישובים העתיקים בליטא הוזכרה במקורות כבר ב1161. במאה ה15 עד ה17 היא היתה הנמל העיקרי של ליטא. מ1819 ועד למלחמת העולם הראשונה השתייכה פלנגה, יחד עם יישובים רבים בסביבתה למחוז קורשס ועד 1921 ללטביה. תאוצת הפיכת עיר הנמל לעיר נופש גברה ב1824 כשפלנגה נרכשה על ידי מפקד גדוד של הצבא הצארי, הגרף מיקולס טישקביצ’יוס. רחוב ויטאוטו ורחוב ס. דריוס וס. גירנס הפכו להיות רחובות מרכזיים של העיר החדשה ורחוב י. בסנביצ’יוס הפך לשדירתה הראשית של העיר. האדריכלות החדשה של עיר הנופש (התואר הזה ניתן לה בצורה רשמית ב1909), לרוב אדריכלות עץ, השתלבה יפה בנוף המיוער והציורי של חוף הים, אותה נטיה המשיכה גם בתקופת בין המלחמות.
רק ב1921, לאחר חילוקי דעות קשים עם לטביה, שנפתרו ברמה בינלאומית, פלנגה והעיר הסמוכה שוונטוי הוחזרו לליטא, ועד 1935 חוף הים היה שייך לבעלות פרטית של הגרף פליקס טישקביץ’ – האם אתם מדמיינים כמה היו מעוניינים להגיע לכאן כשחוף הים נמסר לידי המדינה?
כדי להסדיר לנופשים גישה נוחה לעיר הוחלט שיש להקים תחנת אוטובוס מקומית. ב1937 נקנה מגרש המוקף ברחובות קרטינגוס, ויטאוטו והכיכר הישנה של השוק. איש לא הרגיש סנטימנטים למבנים הישנים שעמדו פה – הפרויקט החדש שימש תמריץ למודרניזציה של העיר. מתכנן פרויקט התחנה היה ואדים לבוב, אדריכל שנולד בקיברטיי ולמד ארכיטקטורה בברלין. ראש העיר של פלנגה יונס שלופס שכנע אותו לעבור לפלנגה משאוליי, והבטיח לו בנוסף עבודה בשוונטוי. האדריכל הראשון של פלנגה עבד קשה מספר שנים ללא הפסקה. פרי עבודתו הוא מבנים רבים שנשמרו עד ימינו: בית הקולנוע “רמיבה”, הוילה “שילליס”, בתי מגורים, מבנה אקוסטי פתוח לקונצרטים בקיץ, פיקוח על הבניה של נמל שוונטוי ו…. תחנת האוטובוס מלבנים הראשונה בליטא עם מלון ובית קפה.
ב1939 תחנת האוטובוס המודרנית נפתחה, ואפשרה תנועה מאסיבית של נופשים. היא עזרה לעיר להתאושש לאחר השריפה הגדולה של 1938. עם הגידול במספר האוטובוסים נסללו גם כבישים המובילים לעיר הנופש.
ב2014 בשולי העיר על כביש קלייפדה נפתחה תחנת אוטובוסים חדשה. במבנה תחנת האוטובוסים הישנה פועל כיום מרכז מידע לתיירים. ב2010 המבנה נירשם ברישום המבנים בעלי ערך תרבותי גבוה בליטא. הטריטוריה של תחנת האוטובוסים הישנה הנמצאת במקום מרכזי של העיר, מתוכננת לעבור פיתוח ושחזור ולהפוך למרכז משיכה חדש.
